קונצ'רטו לפסנתר מספר 4 (בטהובן)
|
|
| |
| לעזרה בהפעלת הקבצים | ||
הקונצ'רטו לפסנתר מס' 4 אופוס 58 של לודוויג ואן בטהובן בסול מז'ור, נכתב בין השנים 1805–1806. בטהובן בעצמו היה הסולן בבכורה הציבורית במסגרת קונצרט בטהובן, 1808 בתיאטרון וינה .
תזמור
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקונצ'רטו נכתב לפסנתר סולו ותזמורת הכוללת חליל, שני אבובים, שני קלרינטים, שני בסונים, שתי קרנות, שתי חצוצרות, טימפני, וסקצית מיתרים.
בכורה וביקורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקונצ'רטו נוגן לראשונה במרץ 1807 בקונצרט פרטי בביתו של הנסיך פרנץ ג'וזף פון לובקוביץ .גם האוברטורה של קוריולן והסימפוניה הרביעית של בטהובן נוגנו לראשונה באותו קונצרט.[1] עם זאת, לא הייתה בכורה ציבורית עד לקונצרט ב־22 בדצמבר 1808 בתיאטרון וינה. בטהובן שוב עלה לבמה כסולן. קונצרט המרתון היה הופעתו האחרונה של בטהובן כסולן עם תזמורת. בטהובן הקדיש את הקונצ'רטו לחברו, הסטודנט והפטרון, הארכידוכס רודולף .
ביקורת במהדורת מאי 1809 של Allgemeine musikalische Zeitung קובעת כי ”הקונצ'רטו הזה הוא המדהים, היחיד, האמנותי והמורכב ביותר בין הקונצ'רטי של בטהובן”.[2] עם זאת, לאחר הופעתה הראשונה, היצירה הוזנחה עד 1836, אז נוגנה שוב על ידי פליקס מנדלסון. כיום, היצירה בוצעה והוקלטה באופן נרחב, והיא נחשבת לאחת היצירות המרכזיות של ספרות הקונצ'רטו לפסנתר.[3][4]
מבנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אלגרו מודרטו – הפרק הראשון נפתח על ידי הפסנתר, שמנגן אקורדים פשוטים בסולם היצירה, סול מז'ור. לאחר מכן נכנסת התזמורת עם אותו הנושא, רק בסי מז'ור, הסולם המתווך העיקרי. אותו הנושא מלווה את כל היצירה בצורות שונות. התזמורת ממשיכה לנגן פתיחה ארוכה שכוללת בתוכה את אותו הנושא. פליקס סלצר אומר את הדברים הבאים על פתיחה זו, "זו אחת הפתיחות המרתקות ביותר בספרות המוזיקה כולה...".[5] הכניסה לפסנתר דומה ל-Eingang, קטע אלתור מימיו של מוצרט שהיה מתרחש לאחר האקורד הדומיננטי האחרון של התזמורת, אך לפני שהפסנתר ניגן על הנושא המרכזי. בטהובן לוכד את הסגנון המאולתר הזה על ידי האצת הקצב בתפקיד הפסנתר. בסוף הפרק הפסנתר מנגן קדנצה ארוכה האופיינית לקונצ'רטי באותה התקופה המגוללת את כל נושאי היצירה.
- אנדנטה קון מוטו – הפרק השני מייצג את אורפיאוס המנסה לאלף את האריניה בשערי האדס, הצעה של הביוגרף של בטהובן מ־1859 אדולף ברנהרד מרקס.[6] הפרק נכתב במי מינור המוביל ללא הפסקה לאקורדים בדו מז'ור הפותחים את הפרק האחרון.
- רונדו (ויוואצ'ה) – בניגוד לפרקים הקודמים, הפרק השלישי, נכתב בצורת רונדו מסורתית, פשוטה יותר, המאופיינת בנושא קצבי מאוד. הנושא המרכזי מתחיל בסובדומיננטה של סולם דו מז'ור לפני שהוא מתקן את עצמו כדי להגיע לקדנצה בסול מז'ור.
קדנצות
[עריכת קוד מקור | עריכה]קדנצות לקונצ'רטו נכתבו על ידי מספר פסנתרנים ומלחינים לאורך ההיסטוריה; יוהנס ברהמס, קלרה שומאן, פרוצ'ו בוזוני, הנס פון בילוב, איגץ מושלס, קאמי סן סנס, אנטון רובינשטיין, וילהלם קמפף, ניקולאי מטנר, אז'ן ד'אלבר, ליאופולד גודובסקי, וילהלם בקהאוס, סמיל פיינברג ועוד.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מידע על היצירה "קונצ'רטו לפסנתר מספר 4" באתר מיוזיק בריינז
מידע על הקומפוזיציה "קונצ'רטו לפסנתר מספר 4" באתר AllMusic
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Steinberg, Michael. The Symphony: A Listeners Guide. pp. 19–24. Oxford University Press, 1995.
- ^ Allgemeine musikalische Zeitung, 17 May 1809, p. 523
- ^ Wilson, Conrad (2005). Notes on Beethoven: 20 Crucial Works. Wm. B. Eerdmans Publishing. p. 44. ISBN 0802829309.
- ^ Swafford, Jan (1992). The Vintage Guide to Classical Music. Vintage Books. p. 192. ISBN 0679728058.
- ^ ISBN 978-0-486-22275-2
- ^ Jander, Owen (1985). "Beethoven's 'Orpheus in Hades': the Andante con moto of the Fourth Piano Concerto". 19th-Century Music. 8 (3): 195–212. doi:10.2307/746511. JSTOR 746511.
